ביאור הגר"א על שולחן ערוך יורה דעה ק״ס

1 ואין חילוק כו'. ר"ל אע"ג דנאמר וכי ימוך כו' אל תקח כו' ופשוט הוא בכמה מקומות:

2 והא דלוה כו'. ממש"ש ס"ח ב' ואיסורא לאינשי כו'. הרא"ש שם סמ"ב:

3 וכאלו כו'. ת"כ פ' בהר אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים על תנאי כך הוצאתי אתכם מארץ מצרים שתקבלו עליכם מצות רבית שכל המודה במצות רבית מודה ביציאת מצרים וכל הכופר במצות רבית כופר ביציאת מצרים:

4 ליקוט ובאלקי כו'. גמ' שם ובתוספתא ספ"ו ובירושלמי פ"ה מסיים הא למדת שמלוי ברבית כופרין בעיקר ע"ש ושם ע"כ:

5 אפילו כו'. כמו הלוהו ודר בחצירו ועתוס' ע"ג ב' ד"ה ושפכי כו' שפי' דוקא ברבית מאוחרת מותר בכה"ג וכמ"ש בס"ו בהג"ה ופירש כו' ורשב"א ונ"י כ' דדוקא דרך מכר מותר שם וז"ש כאן בהג"ה ומיהו כו':

6 אפילו כו'. ממש"ש ע"ה א' ת"ח כו' ועתוס' שם ד"ה מתנה כו' ואפילו כו': ליקוט אפי' אם כו'. כמ"ש במתני' ע"ה ב' ולקמן בס"ו כיצד כו' לו דורון בשביל מעותיו שהיו בטילות כו'. מרדכי ע"כ:

7 אבל כו'. ממ"ש בב"ק צ"ד ב' ת"ר הגזלנין ומלוי כו' ר"ל אלא ימחלו להם משום נעילת דלת כמש"ש אלמא מועיל. רמב"ם ע"ש: ליקוט אבל אם כו'. ראיית הרמב"ם מרפ"ט דב"ק הגזלנין כו' וסה"ת והג"מ סתרו ראייתו דשם משום דחכמים הפקיעו כו' ומ"מ דברי הרמב"ם נכונים ממש"ש וכי מאחר שאין מקבלין כו' לצאת י"ש אלמא יוצא י"ש במה שנותן לו ואינו מקבל וע"כ מחמת מחילה ע"כ: ליקוט אפי' כו' אבל כו'. ערש"י ס"ו ב' ד"ה הכא הלואה כו' ולא מהני מחילה וכן פי' הרא"ש ומתרץ קושית תוס' דמיירי שניהם שם דידע ומחיל ע"ש ע"כ:

8 כמו בכל גזל. שם במתני' ק"ג א':

9 ליקוט מתנה כו'. דהוא מעות כמ"ש בפ"ק דקדושין ו' ב' דבמכר קנה ובתרומה כו' ואף אשה כו' אם לא משום חליפין ע"כ:

10 ופירש כו'. תוס' הנ"ל ד"ה ושפכי כו':

11 או כו'. כמש"ש אחולי אחיל כו' וכמש"ש טפי כופיתא:

12 ואם עבר כו'. שם ס"ב ב':

13 צריך כו' ובלבד כו'. תוס' שם ד"ה אבל כו' כשני התירוצים לחומרא:

14 ליקוט אבל אם כו' בדבר כו'. כמ"ש בסי"א אם לא כו' דוקא באינו רגיל ובתוספתא ספ"ו רע"א קשה רבית שאף שאלת שלום רבית והוא שלא שאל בשלומו מימיו עד שלוה ממנו והקדים לו שאלת שלום וכו' וכן בירושלמי ספ"ה ע"כ:

15 ליקוט כגון כו' ולהשתמש כו'. גמ' שם ע"כ:

16 ואם כו' ול"ד כו'. דבשלמא שכירות הוא חייב לו דינר בשכר טרחו ומה לי פורע במעות או במלאכה משא"כ בהלואה וסברא אחרונה ס"ל דאינו אסור אלא דוקא דאיכא תוספת בדבר נשך או תרבית משא"כ כה"ג וראיה ממ"ש ע"ה ב' במתני' כל ימי גריד כו' אע"ג דאיכא יום קצר ויום ארוך אלא משום דבלא נשך ותרבית אינו אסור אלא מדרבנן וכה"ג לא גזור וע' במרדכי שם אבל סברא ראשונה עיקר דהא אפילו דיבור אסור וכ"ז שלא היה עושה לו בלא"ה:

17 אסור כו'. כמ"ש ע"ה ב' ת"ל נשך כ"ד כו'. רמב"ם:

18 או כו'. ר"ל אע"ג דלענין מודר הנאה מותר כמ"ש בנדרים במתני' ל"ה ב' הכא דקמשתרשי ליה דהא חייב ללמדו בשכר כמש"ל סי' רמ"ה ס"ד. סה"ת:

19 או גמרא. עבה"ג וע"ל סי' רמ"ה ס"ו:

20 אם לא כו'. כמ"ש בס"ז וסי"א:

21 ליקוט לא יאמר כו'. כן פי' הטור והוא לגי' הירושלמי דע אם בא כו' והוא דברי המלוה והרמב"ם פי' ג"כ במלוה ופי' דע כו' שתכבדהו אבל לגי' שלנו וגי' הרי"ף דע כי בא כו' וכן ברא"ש דע שבא כו' י"ל שהוא דברי הלוה וכמו ברישא ברבית מוקדמת ומאוחרת ואומר בשביל כו'. תי"ט ע"כ:

22 וכן שאר כו'. מתני' וגמ' שם:

23 ואפי' כו'. עס"ס זה: ליקוט ואפילו טובת כו'. בירושלמי ספ"ה רע"א קשה הרבית שאף הטובה רבית הרי שאמר ליקח לו ירק מן השוק אע"פ שנתן לו מעותיו ה"ז רבית ע"כ:

24 והוא כו'. תוס' דקדושין ו' ב' ד"ה דארווח כו' וי"ל כו' וז"ש וי"א כו' דכ"ש הוא דהוא שלוחו ממש:

25 וגם לא כו'. דהוי כהילך מנה והתקדשי לפלוני כו':

26 אסור כו'. דהוי כתן מנה לפלוני ואקדש אני לך. תוס' דב"מ ע"א ב' ד"ה מצאו כו':

27 ליקוט או להקדש. עתוס' נ"ז ב' ד"ה לספק כו' דאפי' מדאורייתא כו' וז"ש ורבית קצוצה כו':

28 אפי' אם כו'. תוס' ע"א ב' ד"ה מצאו כו' ע"כ:

29 וריבית קצוצה כו'. דהא מדין ערב הוא וכמו שאשה מתקדשת בהן:

30 ואין חילוק כו'. כמש"ש תן כו' ואקדש כו':

31 י"א כו'. דהוי כתן מנה לפלוני ואקדש אני לו דמקודשת מדין שניהם כו' ודלא בב"ח גם בט"ז טרח בזה בחנם:

32 והוא כו'. הרא"ש וטור והביא הרא"ש ראיה מפ"ז צ' ב' וצ"ע דהא פ' שם כמ"זי דשרי וכן הקשה במע"מ ולרמב"ם וש"ע שם ניחא אבל להרא"ש שם קשה. וי"ל דהתם אינו רק משום קנסא ולא קנסו רק לדידיה משא"כ כאן דאסור מדאורייתא וראייתו מדאיבעיא להו בבנו קטן אם קנסו משום דכגופו דמי:

33 ואינו סומך כו'. דאל"כ הוי כמש"ש י"ב ב' ומ"מ בקטן לא כיון דמוטל עליו לפרנסו כמ"ש בפ"ד דכתובות מ"ט ב' נ' א' וכנ"ל ס"י ועב"י וט"ז אבל הרשב"א ונ"י כתבו דהכל תלוי בסומך על שלחנו או לא וכמו במציאה:

34 י"א כו'. תוס' דקדושין הנ"ל ד"ה דארווח כו' דכי נמי אמרינן התם כו': ליקוט י"א דאסור כו'. הג"א שם ד"ה מיהו כו' ע"כ:

35 י"א דמותר כו'. כמש"ש דלא אסרה תורה כו'. והנה לא דמי לשם כמ"ש תוס' דקדושין הנ"ל שלא יחזור כו' וכנ"ל וכמ"ש בסי"ג וכבר כתבו ב"י ולבוש וט"ז שהוא טעות גדול ואיזה תלמיד טועה כתבו ואף שד"מ וב"ח וש"ך קיימוהו ל"נ וטעות גמור הוא:

36 ומ"מ אם כו'. מתני' ע"ה ב' כיצד נתן כו':

37 אבל אם כו' דהשטר כו'. כמ"ש ס"ב א' דעל כתיבת השטר בלחוד חייבין. שם: ליקוט אבל אם שליח כו'. ערש"י נ"ז ב' ד"ה באבני כו' ע"כ:

38 דברים של כו' עד חומש. שם הלוני מאה פלפלין כו' ומפרש שלא התנה מתחלה ומ"ש במאה ועשרים דברי גמ' הוא אבל לא משמע כן וז"ש בהג"ה וי"מ כו' ודיוקו של הרמב"ם דדוקא בלא פסק ממ"ש ללות ול"ק להלוות. מ"מ:

39 ובלבד כו'. תוס' שם ד"ה מתנה כו' וכ"ד הרמב"ן שהוא בעל סברא ראשונה וכמ"ש המ"מ בשמו וז"ל המ"מ ומדברי רבינו דוקא בלוה סתם והרמב"ן ז"ל הוסיף דדוקא בעסקי סעודה ובדבר מועט וה"ה כבני חבורה שאין מקפידין זע"ז ודוקא שלא קצץ ושמואל ה"ק אפשר שבשעת פרעון אפרע לך ק"ך שלא אקפיד למנותן ואריך שזהו כבודי אפילו הוספתי עד חומש אבל דברי הרמב"ם שלא הזכיר לו כלל בשעת הלוואה צ"ל כנ"ל ודוחק ונראה שהרמב"ם מפרש דמ"ש בק"ך דינא קמיגמר ליה דאף אם אחזיר לך ק"ך שרי וז"ש ואריך: ליקוט ובלבד כו'. מעובדא דרב מרי ועתוס' ע"ג ב' ד"ה דסתם כו' ועסה"ת ע"כ:

40 ומ"מ כו'. סמ"ג והג"מ שם:

41 כל רבית כו'. הרא"ש בשם הגאונים וערש"י שם ד"ה קרוב כו' ומש"ש הא אף בדקנני כו' לרבותא קאמר דאף בדקנני שרי אבל ביתומים בלא"ה מותר הרא"ש:

42 או של כו'. דדינייהו כיתומים כמ"ש ברפ"ד דב"ק אנן יד כו' יתומים א"צ כו' ואמר הקדש עניים דאי הקדש ממש אף ברבית קצוצה מותר כמש"ש נ"ז ב' משא"כ בשל עניים דאינו בכלל הקדש ממש"ש רבית דהקדש ה"ד כו' ולא אוקמוה בשל עניים ובספ"ח דב"ק לשמור ולא לחלק לעניים ואם איתא תיפוק ליה מרעהו ולא הקדש וע' במרדכי:

43 או ת"ת כו'. כמ"ש בירושלמי ס"ב דמ"ק ופ"ח דסנהדרין לוין ברבית לחבורת מצוה ולקידוש החדש כו':

44 אע"ג דיש כו'. כמ"ש רש"י שם ד"ה בב"ד כו' וכ"כ המרדכי אבל הרא"ש כתב שם ויהבינן ליה בב"ד כי היכי דליהוי אימתא דב"ד עילוי והרשב"א ונ"י כתבו משום דאין אפוטרופוס רשאי לעשות בלא ב"ד כו':

45 ליקוט מנהג טעות כו'. כמ"ש ע' א' אטו במנהגא כו' ע"כ:

46 כ"ז שלא כו'. ממש"ש הא אף בדקנני כו' ול"ק אף בגדולים אלא משום דכל שנתמלא זקנם אז ודאי בא לכלל דעת ומילתא דפסיקתא נקט אבל מהרי"ל כתב בשם ר"י דכל אחר י"ג אין לו דין יתום שאז הוא גדול ועבגמ' שם ס"ז עבד ר"א כו':

47 מי שחייב כו'. דבריו תמוהין ועט"ז וש"ך: ליקוט מי שחייב כו'. הוא תמוה דבכל ב"א הדין כן כמ"ש בסי' קס"ט סכ"ה וכבר השיגו האחרונים על זה ע"כ:

48 אפוטרופוס כו'. דקציצתו שנעשה באיסור אינו כלום ואנן יד יתומים אנן והוי כאלו התנו מתחלה לכך:

49 אם עבר כו'. דהוי כגוזל ומאכיל את בניו כו' אע"ג דבגזילה קיימת או הניח אחריות נכסים חייבין לשלם דוקא בגזילה משא"כ ברבית דמדעתיה דאין חייבין לו כלום אלא משום מ"ע וחי אחיך ובכה"ג פטירי וכמ"ש ס"ב א' ורפ"ט דב"ק הניח להם אביהם כו' אלמא אע"ג שקיימת פטורין ועריב"ש סי' תס"ה אבל סה"ת ומרדכי חולקין ע"ז וכתבו דיוצאה בדיינין: ליקוט אם עבר כו' והאכיל כו'. משמע דוקא האכיל ועריב"ש וע' משנה למלך ספ"ד ע"כ:

50 וגם האפוטרופוס כו'. שאינו בהשבון דלא לקח כלום רק סרסורא דעבירה הוא. שם:

51 ומיהו כו'. עש"ך:

52 אי אוזיף כו'. אע"ג דבגמ' אמר בדרך ספיקא מ"מ קי"ל דבתר מעיקרא אזלינן ממש"ש ס"ב א' והא סאה כו' וערש"י שם ד"ה ובדיננו כו': ליקוט אי אוזיף כו'. אבל מרדכי והג"א כ' דמספקא לן וכמ"ש בגמ' שם אבל נ"י ר"פ כ' כדברי הרשב"א וש"ע וכ' דלהכי תנן במתני' סאתים בשלש דהוא רבית קצוצה בסתמא ולא מפליג אי אייקר או לא ע"כ:

53 ליקוט ואי אוזיף כו'. כמש"ש מ"ד ב' ואף ר"ח סבר כו' ונחושת ודאי פירא לגבי כספא כמש"ש במתני' ומשם ג"כ מוכח דבתר מעיקרא אזלינן ואינו אלא רבית דרבנן דאי רבית דאורייתא לא היה ניתר משום דה"ל דינרי כו' ועתוס' מ"ו א' ד"ה נעשה כו' ע"כ:

54 המלוה כו'. כמש"ש ס"ד ב' דאפילו חצר דלא קיימא כו' וערא"ש שם: ליקוט המלוה כו'. טור ולמד מדברי הרא"ש בשם הרמב"ן בסי"ז ה"ז דומה לכהן כו' ופשוט ליה דאסור משום רבית כנ"ל סי"ב וכ"מ בתוספתא וירושלמי המוכר שדה לחבירו וא"ל ע"מ שאהא בה אריס ע"מ שאהא בה שותף ע"מ שהמעשרות שלי כו' מותר ואם אף במלוה מותר מאי קמ"ל במכר וז"ש ע"מ שכל כו' ע"כ:

55 ולמ"ד כו'. כמ"ש הרי"ף שם שמחלק בין הלוני להלוהו כו' אבל למ"ד אינה ממון לא כמ"ש הרמב"ן שם דבדלא קיימא לאגרא לא הוי הרבית קצוצה והוכיח שם ממש"ש ס"ה א' הדרי בי ולא מצינו ששילם לצאת ידי שמים אלא דכה"ג אף לצאת י"ש א"צ ע"ש וע"ל סי' קס"ו ס"ק ב' ועח"מ סי' ר"ג שפסק דאינה ממון:

56 וכן כל כו'. עתוס' ורא"ש שם וכנ"ל ס"ז וז"ש אבל כו':